<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בספר התרומה כתב רבינו ברוך שאחד שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלו שלא בפניהם כיון שציוה עליהם לכתוב לעשות מעשה לפיכך אם קודם שנגמר הגט או אחר גמר הגט בטלו הבעל לפניהם אז אין מועיל בטול מודעא ועל עניין כזה מצינו בפרק השולח (גיטין דף ל"ב) שהצריכו רב יהודה ורב ששת גט אחר לפי שהבעל בטל הגט בפני עדים עצמן, ור"ל כי לא יוכל לבטל הגט אלא לאחר [שנכתב], אמנם אדם ששלח גט לאשתו במקום אחר דקיימא לן כרבי דאמר שיכול לבטל השליח שלא בפניו נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יוכל לבטלנו, עכ"ל ס"ג. כדאמר רב מנגיד אמאן דמבטל גיטא ודמסר מודעא אגיטא פי' התוספות פליגי התם בריש השולח בדיעבד אם בטל אם לאו איכא מאן דאמר אם בטלו מבוטל דבכי האי גוונא איכא חששא דשמא לא יודע הדבר שבטלו לשליח ויתנו לאשה ותנשא בו ואיכא מאן דאמר אם בטלו אינו מבוטל והגט הוי גט ואפילו הכי איכא חששא דמכל מקום איכא [לעז] (חששא) על הגט עכ"ל פרק קמא דקידושין (דף י"ב).
<h2>דף מג:</h2>
נערה המאורסהא) היא ואביהב) מקבלין גיטה והוא הדין לקטנה אבל שאינה יודעת לשמור גיטהג) אינה יכולה להתגרשד), פירש רש"י אפילו על ידי אביה ורבינו תם פירש דמתגרשת על ידי אביהה), ונשתטית לא יוציאו), וקטנה שנשאת אין אביה מקבל גיטה אך היא תקבל אם היא יודעת לשומרו. א)0הגה"ה, פ"ה ודווקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה דמשנישאת אין לאביה רשות בה עכ"ל, ופירשו התוספות והוא הדין קטנה שנשאת, בירושלמי דמסכת גיטין אמר רבי יוחנן איזוהי קטנה שיכולה להתגרש כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, עכ"ל שיטת שנ"ץ. ב)0[פ"ה או היא או אביה]. ג)0[פירוש נערה המאורסה]. ד)0[דהא שוטה היא ואומר ר"י ושלחה וכו' מי שמשלחת ואינה חוזרת]. יצתה זה [כו'] בפרק חרש (יבמות קי"ג). ה)0אע"פ שאינה יודעת לשמור גיטה והורה כן הלכה למעשה ודקדק מההיא דפרק חרש (יבמות קי"ג) דמפרש התם רבי ינאי טעם אחר משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצאה זו שאין לה יד לגרש עצמה ולפי אותו טעם הרי זה יש לה יד אביה שהוא כידה דאפילו היתה פקחת אביה מקבל גיטה כרבנן בין היא בין אביה, ותנא דבי רבי ישמעאל דמפיק לה מושלחה לא פליג אלא בהא דנפקא ליה מקרא אחרינא ויש לתת טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת שאביה שומרה מלחזור, ועוד הביא רבינו תם ראייה מירושלמי [יבמות פי"ד ה"א] דלעיל בתוספות דיש לדקדק כרבינו תם דאי אמרת כשאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מגורשת אפילו על ידי אביה אם כן לענין קידושין נמי לא תתקדש דאיתקש הויה ליציאה, וקצת קשה לפירושו דקשה [דמשמע לכאורה] בהך סיפא דאינה יודעת כולו מיירי בקטנה שיש לה אב ואתיא נמי ככ"ע ופירושו ביש לה אב לא מתוקמא אלא לרבנן דלר' יהודה אי על ידי אביה אפילו אינה יודעת לשמור מגורשת היא (נמי) [ואי] על ידי עצמה אפילו יודעת לשמור אינה מגורשת אבל באין לה מתוקמא שפיר כר' יהודה, עכ"ל שיטת שנ"ץ בפרק האיש מקדש. ו)0[ירושלמי יבמות פי"ד ה"א] דבי רב ינאי אמרו משום גרירא פירוש שנגררת אחר כל אדם וינהגו בה מנהג הפקר, משמע שרב ינאי אוסר לכתחילה בשוטה אפילו יש לה אב משום הפקר אבל בקטנה מודה שאין שם הפקר וגם יכולה לשמור גיטה כשיש לה אב, רב זעירא ורב אילעא תרווייהו אמרו נשטתית לא יוציא שאינה יכולה לשמור גיטה, עכ"ל ס"ג. בירושלמי [שם] יש מאי טעמא דמאן דאמר שוטה אינה מתגרשת דבי רב ינאי אומרים מפני גרירא ורב זעירא ורב אילעא תרוייהו אמרו מפני שאינה יכולה לשמור גיטה ובעי מאי בינייהו איכא בינייהו דאם עבר וגרש יש לה אב ויכולה לשמור גיטה עתים שוטה עתים חלומה, פירוש חכמה. והכי פירושו, עבר וגרש למאן דאמר משום גרירא מגורשת דכיון דלא הויא האי איסורא אלא מדרבנן שרי בדיעבד ולמאן דאמר משלחת וחוזרת אינה מגורשת דכיון דהוי האי איסורא דאורייתא אסור אפילו דיעבד, יש לה אב ויכולה לשמור גיטה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה למאן דאמר משלחת וחוזרת אפילו לכתחילה מתגרשת דזו אינה חוזרת דאביה משמרתה מלחזור, עתים שוטה עתים חכמה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה דילמא ינהגו בה מנהג הפקר למאן דאמר משום דמשלחת וחוזרת זו אינה חוזרת ומתגרשת כפירוש רבינו תם דאביה משמרה היטב, ואע"ג דפריך דמשום גרירא אסור הני מילי בגדולה והיא שוטה לפי [שיש לה] תאוה ובני אדם להוטים אחריה דניהי נמי דאינה חוזרת מכל מקום איכא למיחש משום גרירא אבל קטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש כלל ומתגרשת, עכ"ל תוספות בפרק האיש מקדש (דף מ"ג).
<h2>דף מט.</h2>
גט פשוט (בבא בתרא ק"ס), פ"ה העשוי כשלנו עדיו מתוכו פירוש כתב תחת הכתב, מקושר פ"ה התם מפורש לה שתקנוהו בשביל כהנים ושאין יכולים להחזיר גרושותיהם וכשהיו כועסים שהולכים אצל סופר שממהר לכתוב ונותנו לו ומתחרט לאחר זמן להכי תקנו מקושר שיש טורח לעשותו ואגב הכי והכי מיתבת דעתיה, מניח בראשו שיטה חלק וכותב שיטה ושיטה חלק וכותב שיטה וכן עד שלשה או ארבעה או יותר שיטין חלק וכופל חלק הראשון על הכתב ותופר וחוזר וכופל חלק השיני על שיטת הכתב שתחתיו ותופר, וכן שלישי והעדים חותמין מאחוריו בין קשר לקשר וילפינן התם דגט פשוט עדיו שנים ומקושר עדיו שלשה וכל כפל וכפל קרי קשר ושלשה קשרים יש בו ואם בא להרבות בקשרים מרבה בעדים, ושאר תופס השטר כותב כדרכו. פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, מקושר שכתבו עדיו בתוכו שניהם פסולים, פ"ה (כ)שלא נעשו כתיקון חכמים, ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט, פ"ה שלא יתפור הקשרים ואם מפסיק אויר בין שיטות עליונות מה בכך, ופירשו התוספות התם ואע"ג דגט קרח פסול לא איקרא קרח אלא אם כן יש שיטות של חלק טפי מן העדים החתומים בו, אבל אם יש עדים החתומים בו כשיטות של חלק לא מיקרי קרח, וטעמא דתנא קמא מפרש התם [ב"ב קס"ד ע"ב] דקסבר אין יכול לעשותו פשוט מפני שהמקושר והפשוט אין זמנו שוה שאין כותבין זמן המקושר מאותו שנה אלא משנה שלאחריה, והתוספות פירשו דין מקושר לא היה משונה כלל מכתיבתו משאר פשוט אלא שהיה תופר כל שיטה על החלק שדרך להניח בין שיטה לשיטה, עכ"ל פרק האיש מקדש.
<h2>דף עח:</h2>
וגוסס המדבר מצוה להזקיקו לכתוב וליתן גט לאשתו וכותבין ונותנין בעודו חי רק שיהיה בדעת מיושב משעת הצווי עד סוף כתיבת וחתימת הגט וכן בשעת נתינת הגט, וצריך שלא תתיחד עמו כל ימי חוליו משום חששא דגט ישןא). א)0ותנן איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא שמא גיטה קודם לבנה אבל תתיחד עמה בפני עדים ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה ותשמש בפניה. עכ"ל תוספות.
